A metaphor of Jesus
הזרע
קרוב לסוף, עם מותו קרוב, ישוע פונה לעובדה חקלאית. אלא אם כן גרגר חיטה נופל לאדמה ומת, הוא נשאר לבד, אבל אם הוא מת הוא מביא הרבה פרי. בתמונה פשוטה אחת הוא מסביר את צלב שלו ומניח את חוק הפרי עבור כל מי שירצה לעקוב אחריו.
“Verily, verily, I say unto you, Except a corn of wheat fall into the ground and die, it abideth alone: but if it die, it bringeth forth much fruit.”John 12:24
The real thing behind it
כל חקלאי בגליל ידע מה עושה זרע. גרגר חיטה שנשמר באסם נשאר בדיוק מה שהוא, גרעין קשה בודד, שימושי לכלום אלא לאכילה. כדי להתרבות, הוא חייב להיות קבור. הזרע זורק אותו לאדמה, ושם הקליפה החיצונית מתפצלת, מתרככת, ומתפרקת, נראה כאילו הוא אבד והלך. אבל מתוך השבירה יוצא נצר, ומנצר יוצא גבעול, ומגבעול יוצא שיבולת נושאת הרבה גרעינים היכן שהיה רק אחד. המוות המופיע הוא המנגנון של ההגברה. אין קיצור דרך. זרע שמסרב לאדמה נשאר זרע אחד לנצח, נשאר לבד, ופוטנציאל שלו מת מת בדיוק על ידי ניסיון לשמור על עצמו שלם.
What Jesus means by it
ישוע קורא את מותו הקרב בזרע. זה נראה כאובדן, חיים קבורים והלכו, אך זהו המסלול היחיד לקציר עצום. אז הוא פונה לעיקרון על שומעיו. כל מי שאוהב את חייו יאבד אותם, וכל מי ששונא את חייו בעולם הזה ישמור אותם לחיים נצחיים. הדרך של הזרע היא הדרך של כל עוקב: העצמי שמוחזק אחורה ומוגן נשאר לבד ולבסוף מת, בעוד שהעצמי המוקדש, שניתן, נשפך, הוא זה שנושא פרי ונשאר. זה לא קריאה לזלזל בחיים אלא לבזבז אותם, לסרב לאסם ולבחור באדמה, תוך אמונה שמה שנקבר באהבה לא מתבזבז אלא מוכפל.
How it reveals Christ
המשיח הוא הגרעין שנפל לאדמה. מותו לא היה סיום הסיפור שלו אלא הזריעה שלו, הזרע הבודד שנקבר כך שקציר גדול של אנשים נגאלים יכול לקום ממנו. מה שנראה כהפסד על הצלב היה המנגנון של הגברה מעבר למניין, כי מתוך חייו המוקדשים אחת יצאה חיים לעולם. הוא קם כראשית הקציר, הנצר שמוכיח שהקציר אמיתי. זו הסיבה שהוא יכול להתמודד עם השעה שלו מבלי לברוח ממנה: הוא ראה את הפרי בצד השני של הנפילה. והוא קורא לעמו לאותו דפוס, מבטיח שהחיים שניתנים עבורו הם החיים היחידים שנשמרים בסופו של דבר.
Questions people ask
מה ישוע התכוון כשאמר שגרגר חיטה חייב ליפול ולמות
זרע שנשמר באסם נשאר גרעין בודד, אבל קבור באדמה הוא מתפצח וקם כגבעול נושא הרבה גרעינים. ישוע השתמש בזה כדי להסביר את מותו: זה נראה כאובדן אבל היה הזריעה שתביא קציר גדול של חיים. הוא אז יישם את אותו חוק על חיי כל עוקב.
איך הזרע מלמד אותנו לאבד את חיינו כדי לשמור עליהם
הזרע מתרבה רק על ידי קבורה ונראה כאילו הוא מת. ישוע שואב את השיעור ישירות: כל מי שמחזיק בחייו נשאר לבד ואובד אותם, בעוד שכל מי שמוותר על חייו בעולם הזה שומר אותם לחיים נצחיים. הנקודה היא לא לזלזל בחיים אלא לבזבז אותם, תוך אמונה שמה שניתן באהבה לא מתבזבז אלא מוכפל.